<h1>בית יד להמאירי — הלכ' נט"י שער שביעי</h1>
<h2>דף קז.</h2>
שער השביעי בביאור מכח מי צריך שיבאו המים. מים ראשוני' צריך שיבאו מכח אדם ובשאלתות למדוה ממי חטאת ומתבאר במס' ידים [פ"א מ"ה] שהכל כשרי' ליתן מים לידים אפי' חרש שוטה וקטן ואם אין שם אחר מניח חבית בין ברכיו או מטה חבית על ידיו ונוטל ויש חולקים בזה ועקר מחלוקתם ממה ששנינו במס' ידים [שם] הכל כשרים ליתן לידים אפי' חרש שוטה וקטן אם אין שם אחר מניח חבית בין ברכיו או מטה חבית על ידיו ונוטל והקוף נותן לידים ור' יוסי פוסל בשני אלו, ואלו שחולקי' פוסקי' כר' יוסי שלכח אדם דוק' אנו צריכי' וכמו שאמרו [חולין ק"ז ע"א] לענין אריתא דדלאי שאין נוטלי' הימנה לידים שאינה באה מכח אדם ואמרו על זה אי מקרב לגבי דולא נוטלי' ופי' הדברי' שזה השוקת שאדם דולה ממנו בידו או בגלגל והמים נמשכי' ממנה לאמה והולכת ומשקה את הזרעי' וזהו נותן ידיו באותה אמת המים והמים עוברי' ושוטפין על ידיו לא עלתה לו נטילה שהרי אין כאן נותן ואם קרב את ידיו לשפיכת הכלי ונמצאו המים ששטפו על ידיו מכח שפיכת האדם עלתה לו נטילה אלמא כח אדם בעינן ומ"מ חרש שוטה וקטן נותני' הואיל ומעשה מיהא יש להם כח אדם הוא אבל הטיית חבית ונתינת הקוף אינו כלום ומ"מ הרבה פסקו כת"ק ומטעם יחיד ורבים וגדולי המחברי' פסקו כחכמים בהדיא להכשיר בהטיית חבית ובנתינת הקוף ואעפ"כ הביאו שמועת אריתא דדלאי שהיא מוכחת שכח אדם אנו צריכים ונראין דבריהם כסותרי' זה את זה אלא שנראה דעתם בהכשר הטאת חבית שכח אדם הוא קרוי ונתינת הקוף הוא מפני שהוא דומה הרבה לאדם, ומ"מ כח הנוטל עצמו כגון ששפך מידו על ידו האחרת ואחר כך חזר וצק מידו הנטולה על השניה אף ר' יוסי מודה שכח אדם הוא כח עצמו ככח אחר דמי לא נחלקו אלא בשהניח החבית מוטה בין ברכיו או שהניחה מוטת על הקרקע והמים נשפכים ממנה מאליהם והוא נוטל. היה נקב בחבית ובו ברזא והוא מסיר הברזא ונוטל אם נטל מכח ראשון הרי הוא כח אדם ומכח ראשון ואילך לדעת הפוסקי' כר' יוסי אינו כח אדם א"כ כל זמן שלא נטל כל צרכו בפעם הראשונה מחזיר את הברזה ומסירה כשירצה ליטול פעם אחרת ואעפ"י שבכיור הותר כדרך זה בנטילה מיהא אינו כלום ומ"מ נראה כדעת ראשון והוא שאמרו בתוספת' [ידים פ"א ה"ח] הפקיע את המולייר ר"ל שעשה בו נקב ונטל בו את ידיו או שנטל מן הסילון שיש בו כדי קבלת רביעית ידיו טהורות. נדה וטמא מת יש מי שאומר שאין נוטלי' מהן לידים ממה שאמ' בתוספת' [שם ה"ז] כל שאין מטמא במשא כשר לנטילת ידים הא כל שמטמא במשא פסול ולמדנו ממנה שאין נוטלי' מן הנדה ומטמא מת וכן מאותן שהיו אצלנו כזבי' באותן הזמני' כגון עובדי האלילים ואין זה כלום לא נאמרו הדברי' אלא לאוכלי חוליהן בטהרה מפני שנטמאו המים במשאן ואם לא כן לא הנחת נוטל מכח אחר שהרי הכל טמאי' במת ואפי' המים שדלאן טמא נטמאו אלא שעיקר הדברי' כמו שכתבנו. נטילה מכח אדם יש מי שמפרשה דוק' בסעודה ויש מי שמפרשה בכל נטילת חובה וכן עיקר.
